כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' איזוטופ

נוכחים:

ב"כ התובעת עו"ד ענבל לביא

מצהירת התובעת, העדה הגב' חנה שובלי

ב"כ הנתבעת עו"ד ארז גלעד

מצהירת הנתבעת, המנהלת הגב' רחל ברנס

פסק דין

כללי

1.בפני תביעה שהגישה חברת הביטוח לחייב את המבוטחת לשלם לה דמי השתתפות עצמית בגין "הוצאות דין וטורח" שהוציאה לצורך הטיפול בעניינה של המבוטחת אגב תביעתו של צד שלישי כנגדה. אין מחלוקת כי הודעת צד ג' כנגד הנתבעת, המבוטחת, הוגשה ביום 1/6/1999 (נספח ב' לתצהיר גב' שובלי מטעם התובעת). אין מחלוקת כי בשלב מסוים של ההליך, נטלה המבטחת לידה את מושכות הטיפול בתיק, וייצגה את המבוטחת בהליך המשפטי (ר' למשל לפרוטוקול הדיון מיום 28/12/2005, בפני כב' השופט נ'. ישעיה בבית המשפט המחוזי בת"א, בת.א. 3246/98 – תביעת הצד השלישי; נספח לכתב התביעה). המבוטחת סבורה כי יש לחייב את הנתבעת בהשתתפות עצמית לפי הפוליסה הרלוונטית – המכונה פוליסה "לעסקים" ( נספח א' לתצהיר התובעת). הנתבעת טענה כי אין בסיס לחייבה בדמי השתתפות עצמית, וזאת מחמת שהודעת הצד השלישי הנ"ל נדחתה (ר' פסק דין מיום 28/12/2005). מכיוון שהודעת הצד השלישי נדחתה (וללא צו להוצאות), הביעה הנתבעת עמדתה כי לא מוטל עליה הנטל לשלם השתתפות עצמית. לשיטתה, החובה לשאת בדמי השתתפות עצמית צומחת רק מקום בו המבטחת נושאת בתשלום הנזק כלפי הצד השלישי. במקרה הנדון, תביעת הצד השלישי נמחקה, וממילא לא צמחה חבות המבטחת לשלם תשלום כלשהו לצד השלישי. מכאן הטענה אשר לפיה אין תכולה לדמי ההשתתפות העצמית.

2.במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירה גב' חנה שובלי, פקידה במחלקת גבייה. מטעם הנתבעת הצהירה הגב' רחל ברנס, סמנכ"ל כספים. המצהירות נחקרו בפני. עם תום שמיעת הראיות, ב"כ הצדדים סיכמו בע"פ. להלן אדון בטענותיהם.

דיון

3.השאלה הראשונה והמרכזית העומדת לדיון בהליך זה נסבה על חובתו של מבוטח לשלם למבטחת דמי השתתפות עצמית, מקום בו תביעת צד ג' שהוגשה כנגדו נדחתה (וללא צו להוצאות). בפן הנורמטיבי, הוראת החוק הרלוונטית שיש להזכיר מעוגנת בסעיף 66 לחוק חוזי הביטוח, התשמ"א – 1981. הוראת חוק זו קובעת לאמור: "ביטוח אחריות מכסה גם הוצאות משפט סבירות שעל המבוטח לשאת בשל חבותו והוא אף מעל לסכום הביטוח".

4.הוראת חוק זו מכירה בהוצאות המשפט כחלק מ"האירוע הביטוחי" נשוא חבותה של המבטחת בביטוח אחריות. יושם לב כי במקרה הנדון, אין מחלוקת כי סוג הביטוח שבו מדובר הוא ביטוח אחריות, שהרי המבוטחת נתבעה בגין אחריותה המקצועית כלפי הצד השלישי. סעיף 66 הנ"ל מגן על המבוטח מפני מצב שבו הוא צריך לשאת בהוצאות משפט. המלומד ש'. ולר עומד על הרציונאל שביסוד הוראת חוק זו: "לולא הסעיף, המבוטח היה עלול להיות מופתע מהצורך לממן את הוצאות המשפט בכוחות עצמו, על אף שהסיכון של חבותו כלפי אדם שלישי הועבר למבוטחת" (ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 , כרך שני, ירושלים 2007, בע' 326). על הרקע הזה בא סעיף 66 הנ"ל וקובע כי ביטוח אחריות מכסה גם את הוצאותיו הסבירות של המבוטח, אשר הוא נאלץ לשאת בהן בשל חבותו כלפי הצד השלישי.

5.מכוח הוראת חוק זו, נובעת המסקנה הסבירה אשר לפיה: "מהחיוב הסטטוטורי שמכוחו נושאת המבטחת בהוצאות משפט, עולה שהגשת התביעה נגד המבוטח מהווה מקרה ביטוח המחייבות בתשלום השתתפות עצמית אם קיימת הוראה ברוח זו בפוליסה" (ספרו של ש' ולר הנ"ל, בע' 326). כמובן, דמי החיוב בהשתתפות עצמית הם תולדה של הפוליסה, כחוזה הנכרת בין חברת הביטוח לבין המבוטח. כמסמך חוזי, הוא משקף את היקף החיוב ותוכנו. כך יתכן שחברת הביטוח תפטור במקרים מסוימים את המבוטח מתשלום דמי השתתפות עצמית.

6.במקרה הנדון, קיימות לפוליסה הרלוונטית הוראות ברורות המחייבות את המבוטחת בתשלום דמי השתתפות עצמית. צילום של "הרשימה" וכן של "התנאים הכללים" בפוליסה, צורף כנספח לתצהיר מטעם התובעת. ברשימה, הפרק הרלוונטי מצוי בעמוד 4 שם נרשם כדלקמן: "השתתפות עצמית: 7000, מתייחס לפרק אחריות מקצועית". עיון בתנאים הכלליים מלמד כי ישנה שם הגדרה לגבי "השתתפות עצמית", כדלקמן (ס' 20 לתנאים הכלליים): "המבוטח נושא על עצמו את הסכום הראשוני המופיע בדף הרשימה מכל תביעה ומכל סכום של הוצאות העומדים לתשלום לפי פוליסה זו".

7.נמצא כי לפי הפוליסה דנא, המבטחת הטילה על המבוטחת – והמבוטחת נטלה על עצמה – תשלום של דמי השתתפות עצמית, וזאת בגין כל תביעה וכן הוצאות, העומדים לתשלום לפי הפוליסה.

8.ב"כ הנתבעת טען כי ישנם מקרים בהם הפוליסות מנוסחות באופן חד ובהיר יותר, וההוצאות מופיעות בצורה מפורשת (ר' ס' 17 לתצהירה של גב' ברנס, המפנה לפוליסה של חברת ביטוח אחרת, שם נרשם: "סכום ההשתתפות העצמית... יחול גם על תשלום הוצאות שהוצאו על ידי המבטח בגין הטיפול בתביעה..."). ואולם, העובדה כי ניתן לנסח את החיוב בהשתתפות עצמית בצורה בהירה וחדה יותר, אין פירושה כי הניסוח במקרה הנדון הוא לקוי. אמנם, מדובר בניסוח תמציתי וראוי היה לחדדו. יחד עם זאת, אין מדובר בפגם בפוליסה אשר עלול להוביל לתקלה של אי הבנה. המונח "הוצאות" מופיע במפורש בתנאים הכלליים של הפוליסה. זאת ועוד: הדעת נותנת כי המבוטח הסביר יבין ויפנים את דבר חובתו לשאת בדמי השתתפות עצמית, מקום בו המבטחת פועלת במקומו ומייצגת אותו בהליך המשפטי. ללא ייצוג מטעם המבטחת, היה המבוטח עצמו צריך לשאת בהוצאות למימון ייצוגו, על ידי עו"ד, ובכל אותן הוצאות שברגיל יש לשאת בהן לניהול ההגנה (כגון: שכ"ט מומחים, שכר בטלת עדים וכיו"ב). נמצא, כי כאשר חברת הביטוח מייצגת את המבוטח בהליך המשפטי, היא נוטלת על עצמה מימון של הוצאות אשר בהעדרה היו נופלות על המבוטח, והיה עליו להוציאן. במקרה כזה, יכול היה המבוטח לדרוש מהמבטחת לשלם לו את הוצאות המשפט "הסבירות" אשר הוציא. חברת הביטוח היתה צריכה לשאת בהוצאות אלה, ובמקרה כזה, נותר היה לה לנכות את דמי ההשתתפות העצמית. המצב אינו שונה, מקום בו המבטחת היא זו שנשאה בפועל בהוצאות המשפט. במקרה כזה, המבוטח לא נשא בהוצאות המשפט אלא המבטחת נשאה בהן במקומו. דמי ההשתתפות העצמית יפלו על המבוטח גם במקרה כזה.

9.הלכה ברוח זו נפסקה בשורה של פסקי דין. כך למשל, בת.א. (חיפה) 2221/99, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית עילבון, פסק כב' השופט י.כהן (פסק דין מיום 10.10.1999) כדלקמן:

"אדם שביטח את נכסיו ואת אחריותו כלפי צדדים שלישיים אינו יכול להתעלם מנזק שנגרם לו רק משום שבסופו של דבר המבטח אמור לשאת בתשלומו מכוח חוזה הביטוח. המבוטח, על אף היותו מבוטח, חייב להתדיין ולטרוח כדי למנוע את הסיכון או להקטינו ככל האפשר... בהתייחס לביטוח אחריות, הרי שמבוטח שהוגשה נגדו תביעה על ידי צד שלישי, אינו יכול להזניח אותה רק משום שהמבטח ישא בתשלומה והוא חייב להתדיין כדי להוכיח שאינו אחראי...כדי להגן על המבוטח מחד, וכדי להבטיח כי יקיים חובתו לנסות ולהקטין את הנזק שנגרם לו מאידך, מורים דיני הביטוח האוניברסאליים ובעקבותיהם אף חוק חוזה הביטוח הישראלי, שהמבוטח יהיה זכאי לקבל מהמבטח אף את הוצאות הדין והטורח שהוציא באופן סביר כאשר נקט בפעולות להקטנת הנזק... אמנם, הפרקטיקה הנוהגת בישראל היא שבביטוח אחריות המבטח נוטל על עצמו את ניהול הגנת המבוטח... אך יש לזכור, כי למעשה המבטח מנהל את הגנת המבוטח עבור המבוטח ובמקומו... אין בפרקטיקה זו משום סתירה לעיקרון הוצאות הדין והטורח... שהרי הוצאות המשפט הם בסופו של דבר הוצאותיו של המבוטח...".

10.אני מפנה בהקשר זה גם לפסק דינו של כב' השופט ש' לבנוני, בת.א. (חיפה) 20378/06 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עיריית תמרה, מיום 29.7.2007. גם באותו מקרה פסק בית המשפט כי על המבוטח לשאת בדמי השתתפות עצמית, בגין הוצאות "דין וטורח" שהוציאה המבטחת, וזאת גם מקום בו התביעה כנגד המבוטח נדחתה. הרציונאל נעוץ בזה שיש לראות בעצם הנשיאה בהוצאות המשפט על ידי המבוטחת כמי ששירתה את המבוטח (ר' ס' 7 לפסק הדין).

11.ב"כ הנתבעת הפנה בהקשר זה לפסק דינו של כב' השופט י' אטדגי בת.א. 192377/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' לביא (מיום 28.10.2003). ואולם, גישתו של בית המשפט שם נדחתה במפורש על ידי בית המשפט המחוזי בת"א בע.א. 2539/07 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מאיירס שיווק (1981) בע"מ, מיום 29.10.2008. כב' השופט י' שנלר דחה במפורש את גישתו של כב' השופט אטדגי ופסק כדלקמן: